הכרעת דין בתיק ת"ד 500-09

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), אי ציות לתמרור ב-37, עבירה לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), וגרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 24.10.06, בסמוך לשעה 14:15, נהג הנאשם ברכב ברחוב שבי ציון באשדוד, לכיוון הצומת עם רחוב המעפילים (להלן- הצומת), נהג ברשלנות, בכך שלא נתן זכות קדימה על פי תמרור ב-37 שהוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת והתנגש עם חזית רכבו בדופן ימנית קדמית של רכבו של מר יורם חזוט (להלן- המתלונן) אשר נסע ברחוב שבי ציון ממערב למזרח, ולו נתונה זכות הקדימה בצומת.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב, ונחבלו בגופם שני בני אדם.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, כשלטענתו, מדובר בתאונה בלתי נמנעת, כתוצאה מהתערבות גורם שלישי אשר גרם לנאשם לבלום.

ראיות התביעה

עדות המתלונן, מר יורם חזוט

בעדותו הראשית טען המתלונן, כי ביום האירוע נהג במונית ברחוב שבי ציון ממערב למזרח, כשבכוונתו לפנות שמאלה לרחוב המעפילים, ותוך כדי שהתחיל בביצוע הפנייה, הגיע מולו במהירות רכב הנאשם, אשר נסע ברחוב המעפילים לכיוון הצומת, ובכיוון נסיעתו תמרור "עצור".

המתלונן ציין, כי הנאשם נסע בנתיב השמאלי, האמור לשמש את כלי הרכב הבאים ממול (ובהם המונית), ולכן הוא נאלץ לבלום את המונית והסיט את ההגה חזק שמאלה, על מנת לנסות ולברוח מפגיעה, אך רכב הנאשם בכל זאת פגע עם הפינה שלו בפינה הימנית של המונית.

לטענתו, לאחר הפגיעה, הנאשם יצא מהרכב, התפרץ עליו והחל להשתולל, לאחר מכן נכנס לרכב והזיזו לאחור, ורק אחר כך הגיעו למקום בוחן ואמבולנס שפינה את המתלונן ואת בנו.

לטענתו, הבוחן אמר לו שישנה גברת שדיברה איתו, אך המתלונן השיב כי לא היתה נהגת ברכב, כי הנאשם נהג ולא היה איתו איש ברכב.

בהקשר זה יצויין, כי המאשימה הגישה תעודה רפואית של המתלונן (ת/1), ממנה עולה, כי התלונן על כאבים בצוואר, גב וחזה, ותעודה רפואית של בנו בן ה-9 בה אין עדות לחבלה (ת/3).

בחקירתו הנגדית, הכחיש המתלונן את הטענה שטרם כניסתו לצומת, הוא עצר בצד הדרך.

לדבריו, הבחין ברכב הנאשם לראשונה כשהוא עצמו היה בתוך הצומת, במהלך ביצוע הפנייה שמאלה, והנאשם דהר לכיוון הצומת בנתיב שלו, אך הנאשם לא היה בתוך הצומת כשהתחיל לפנות.

המתלונן אישר כי לא ראה מה הנאשם עשה לפני שנכנס לצומת. לשאלה, כיצד אם כך טען שראה שהנאשם לא עצר בתמרור עצור, השיב כי מדובר בצומת קטן, כך שהוא ראה את הנאשם דוהר לכיוון שלו ולא עוצר, מה גם שלפי המהירות שלו, הוא לא עצר.

לשאלה, מדוע אם כך אמר בהודעתו, שראה את רכב הנאשם לראשונה בתוך הצומת, השיב כי היה בלחץ בעת מתן ההודעה, אך הוא ראה את הנאשם בתוך הצומת בעת ביצוע הפנייה, וכשניסה לבלום, הנאשם כבר חצה את הצומת.

המתלונן הסביר כי רחוב המעפילים הוא רחוב צר, ובו מקום לרכב אחד בכל כיוון, והנאשם נסע בצד שמאל, כך שנסע למעשה בניגוד לכיוון התנועה, והוסיף כי לרוב חונים כלי רכב מצד ימין.

המתלונן שלל את טענת הנאשם, כי בלם לפני התאונה מאחר וילדים עם אופניים חצו את הכביש.

לשאלה למה לא אמר במשטרה שהנאשם טס לכיוון הצומת, השיב המתלונן כי ברגע התאונה היה לחוץ ולא בפוקוס, וכי ניתן להסיק את המהירות גם מעוצמת המכה.